"חלום ומעשה אינם שונים כל-כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם, בחלום יסודם ואל החלום ישובו"
		(תיאודור הרצל)

 

 
 

 
יום הולדתו ה"חוקי" של המשמר האזרחי נקבע למועד אישור הקמתו ע"י ממשלת-ישראל, בכ' בתמוז תשל"ד, ‎10.7.74. אך על אף שלידתו של המשמר האזרחי כרוכה בהחלטת ממשלה, בפועל הוא נוסד בהתארגנות אזרחית ולא ממסדית מספר חודשים קודם לכן.

 

 

ראשיתו של המשא"ז בהתארגנות אזרחים בצפון הארץ, אשר ביקשו להגן על שכונותיהם בעקבות שורה של פיגועים חבלניים חמורים, שאירעו לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, בעיקר בצפון הארץ (בקרית שמונה, בקיבוץ שמיר, במעלות, בנהריה), בבית שאן ובירושלים. פעולת הטירור במעלות נחשבת לזרז, אשר גרם להקמתו של המשמר האזרחי.

אור ליום ה - 15.5.74 חדרה חוליית מחבלים מארגונו של נאיף חוואתמה מגבול הלבנון, והשתלטה על בית- הספר "נתיב מאיר" במעלות, לאחר שרצחו שלושה מבני משפחת כהן עוד בטרם הגיעו לבית הספר. המחבלים לקחו עימם כבני ערובה ‎105 תלמידים ועשרה מורים, כולם תושבי העיר צפת, אשר שהו בנהריה במסגרת פעילות גדנ"ע. הם ניהלו עם כוחות הביטחון משא ומתן תובעני לשחרור ‎20 מחבריהם שהיו כלואים בישראל .

בפעולות החילוץ של כוחות הביטחון הישראליים נהרגו ‎21 ילדים ושלושה מבוגרים מקרב בני הערובה. ‎68 אנשים נפצעו. גם מקרב הכוחות הפורצים היו נפגעים והרוג אחד. אסון מעלות נחקק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה. בליל ה‎15.5.74- יצאו ראשוני המתנדבים בצפת ובנהריה לשמירה ברחובות העיר, ביוזמה אזרחית מקומית ובאמצעות סיוע של תחנות המשטרה וצה"ל, אשר סיפקו נשק, אמצעים ונהלים.

בפעולות החילוץ של כוחות הביטחון הישראליים נהרגו ‎21 ילדים ושלושה מבוגרים מקרב בני הערובה. ‎68 אנשים נפצעו. גם מקרב הכוחות הפורצים היו נפגעים והרוג אחד. אסון מעלות נחקק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה. בליל ה‎15.5.74- יצאו ראשוני המתנדבים בצפת ובנהריה לשמירה ברחובות העיר, ביוזמה אזרחית מקומית ובאמצעות סיוע של תחנות המשטרה וצה"ל, אשר סיפקו נשק, אמצעים ונהלים.
 
טראומת מלחמת יום הכיפורים, מחאה ציבורית ורעידת האדמה הפוליטית בעקבות מלחמת יום הכיפורים, במקביל לסדרת פיגועים קשים, היוו את הבסיס להקמת המשא"ז. מאות אלפי אזרחים, ללא קריאה מה"ממסד", התדפקו על דלתות תחנות המשטרה והרשויות המקומיות, ודרשו להעניק להם כלים, סמכויות ומסגרת, שתסייע למערכת הביטחון בשמירה על בטחון הפנים.
בחודש אפריל ‎1974 התקבלה החלטת ממשלה מספר ‎411 , שעסקה בהעברת האחריות על בטחון הפנים במדינה למשטרת -ישראל.

ב-‎10.7.74 התקבלה, כאמור, החלטת ממשלה על הקמת המשמר האזרחי. ההחלטה קבעה כי המשא"ז יפעל ליד משטרת-ישראל ולא בתוכה. בכל רמת פיקוד - מטה ארצי, מחוז ומרחב נקבעה פונקציה מקבילה ונפרדת למשא"ז (ראש המשמר האזרחי, מפקד מחוז המשמר האזרחי, מפקד מרחב המשמר האזרחי). ברמת התחנה נקבע מפקד המשמר האזרחי בעיר, (בערים הגדולות נקבעו מפקדי רובעים).

בשלב הראשון נפרסו כ-‎300 בסיסי הפעלת מתנדבים שכונתיים בכל רחבי הארץ, ואוישו כל תפקידי הפיקוד. פיקוד המשא"ז מנה כ-‎600 אנשי סגל בשכר, רובם מפקדים לשעבר בצה"ל, ועוד כ‎400- אנשי סגל מתנדבים שסייעו לסגל בשכר (רובם גמלאי הג"א, משטרה ומג"ב). עפ"י הצעת ראש המשמר האזרחי דאז, ניצב מולה כהן, אורגן שטח העיר בשלוש רמות - עיר, רובע ושכונה. כל עיר חולקה לרבעים, כשכל מספר שכונות היוו רובע. הנשק שהועמד לרשות המתנדבים היה קרבין ‎M - 1. הרכב שהועמד לרשות מתנדבי המשא"ז אז והיום הוא משטרתי. הרכב מיועד באופן בלעדי למשימות המשא"ז, ונושא שילוט "המשמר האזרחי".
המשמר האזרחי הפך כבר בשנה הראשונה לקיומו לזרוע מבצעית - התנדבותית, שאיפשרה לארגן את האוכלוסייה האזרחית להתמודדות עם בעיות טירור, הן במישור המבצעי והן במישור ההסברתי חינוכי. תנועת ההתנדבות שהארגון נוצר בגינה הייתה המונית. המשא"ז חדר לכל שכונה, תוך גילויי יוזמה מהאזרחים ונכונות להתנדב ולתרום.
בתום שנת הפעילות הראשונה של המשא"ז ניתן היה להצביע על האופן שבו השתלב הארגון במערך בטחון הפנים:
הוקמו מוקדי ביטחון שכונתיים (בסיסי הפעלה ) בפריסה ארצית רחבה, לצורך פעילות שוטפת ולמקרה חירום.
הוקם מערך כוננות ארצי, שכלל כיתות כוננות יום, כיתות כוננות לילה וכיתות כוננות במקומות עבודה. המתנדבים צוידו בנשק, ובשעת הצורך ניתן היה להפעילם בקריאה טלפונית מהירה. חולקו אלפי כלי-נשק לאזרחים, בעיקר לאלו שבתיהם ממוקמים בקצה השכונות, כדי לאפשר תגובה מהירה בעת הצורך. הוקמה מערכת מקיפה של ביטחון שוטף, שכללה שמירה בשכונות, הקמת מחסומים, ביקורות באוטובוסים ובמוסדות לצורך הרתעה ותגובה ראשונית.

בשנת ‎1975 נרשמה עלייה חדה בפיגועי הטירור. בירושלים בלבד אירעו ‎72 פיגועים מתוך ‎150 פיגועים בכל הארץ. תהליך ההתארגנות של המשא"ז נמשך במקביל למיסודו של הארגון. במהלך שנת ‎1975 הוכפל מספר המתנדבים, והגיע ל-‎110,000 אלף איש. מידי יממה יצאו לפעילות כ-‎4000 מתנדבים. עיקר הפעילות התמקדה בשעות הלילה, מרדת החשיכה ועד שעות הבוקר. מתנדבים הופעלו בסיורים רגליים וממונעים, כולל סיורי חוף. במקביל לפעילות השוטפת, הוקמו כיתות כוננות שכונתיות, שניתן היה להפעילן בשעת חירום עד הגעת כוחות הביטחון (כיתות יום, כיתות לילה, כיתות כוננות במוסדות, בבתי-ספר ובמפעלים). כחלק ממיסודו של המשא"ז ומהתמקצעותו, הוחל בבניית תכניות הדרכה, שכללו הדרכה בנשק (כולל מטווח), נוהלים, קשר, עזרה ראשונה וניתוח אירועים. תכניות הדרכה, מיוחדות נקבעו לסגל הקבע, ונבנה מסלול הכשרה, הכולל ימי עיון והשתלמויות וכן השתלבות בהדרכות משטרתיות שונות.

השנים הראשונות אופיינו בקשיים רבים בתחום הלוגיסטי (הפעלת מערכות קשר, קליטת כלי-נשק, פתיחת בסיסי הפעלה חדשים וכו'). על הקשיים הארגוניים ועל קשיי השליטה בארגון התנדבותי כה גדול, הפרוס בכל רחבי הארץ וכולל את כל גווני החברה הישראלית, חיפו ההתלהבות הראשונית והנכונות להירתם לעשייה הבטחונית. בנוסף, נוצרו קשיים בשיתוף הפעולה עם המשטרה. במרבית המקומות פיקדו על הערים ועל מרחבי המשא"ז קציני צה"ל לשעבר, בדרגות זהות לפיקוד המשטרתי במקום, תוך קיום מערכת נפרדת "ליד המשטרה" כפי שקבעו פקודות הארגון.
בשלבי ההתארגנות הראשונית קיבל המשא"ז סיוע מצה"ל, מהג"א וממג"ב. ניתנה הקצאה מסודרת מארגונים אלו של ימי מילואים ושל כוח אדם. הסיוע נקבע לתקופה מוגבלת, עד להתארגנות מסודרת ועד שהארגון יעמוד על רגליו.

 
משנת ‎1977 החל תהליך הבחנה בין מתנדב פעיל לבין מתנדב שאינו פעיל, וכתוצאה מכך נערכה בחינה של רמת הפעילות בקרב המתנדבים הרשומים במשמר האזרחי. הבדיקה הביאה לקביעת נוהלים, שהסדירו את הקריטריונים להתנדבות פעילה (מספר שעות מינימום של התנדבות בחודש), ולגריעת מתנדבים ממצבת כוח האדם, אשר לא עמדו במכסת השעות. עד שנת ‎1979 מנה הגרעין הקבוע, שהתמיד בהתנדבות רצופה מאז ‎1974 כ-‎30.000 מתנדבים.
"משמר הישובים" במשמר-הגבול - ‎1977
בתחילת ‎1977 הוחלט לארגן מחדש את יחידות מג"ב, העוסקות בשמירה על המגזר החקלאי ובחבלות בציוד וברכוש. המסגרת המקבילה של המשא"ז באזור הכפרי כונתה "משמר הישובים". תקני הסגל של מסגרת זו הועברו מתוך אלף התקנים הראשונים שקיבל המשא"ז, עפ"י החלטת הממשלה ב-‎1974.
במסמך ההקמה נקבע, כי "משמר הישובים" יעסוק בהענקת תחושת ביטחון בישובי קו העימות, ייעל את סדרי השמירה במגזר החקלאי, וייאמן בצורה אינטנסיבית יותר את התושבים בהפעלת נישקם האישי. רכזי הביטחון בישובים החקלאיים והכפריים קיבלו סמכויות רחבות ואמצעים נוספים. כיום, מפעיל "משמר הישובים" כ-‎4,500 מתנדבים, המסייעים לשוטרי מג"ב. פעילותם מתמקדת בעיקר במניעה ובטיפול בגניבות חקלאיות (ציוד, תוצרת ובעלי חיים). המתנדבים הינם אנשי ההתיישבות העובדת, לאחר שירות צבאי בני ‎21 ומעלה. במסגרת המשא"ז עוברים מתנדבי "משמר הישובים" קורסים של מפקדי בסיסי הפעלה, מפקדי מטווחים וקורסים ל"קצינים מתנדבים". כמו-כן מתבצעת חניכה במסגרת תחנות המשטרה ובגושי הישובים. המתנדבים במג"ב מבצעים את פעילותם על גבי ג'יפים בלבד (אין בסוג התנדבות זה סיור רגלי), כשהם לבושים במדי מג"ב.
שילוב מתנדבים במבצעים משטרתיים גדולים
 
ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בשנת ‎1977 חייב את משטרת- ישראל לתכנון של אחד ממבצעי שמירת הסדר והאבטחה הגדולים והמורכבים שידעה המדינה עד כה. "מבצע שער" היה המבצע המשמעותי הראשון שבו שולבו מתנדבי המשא"ז בפעולות בתחנות המשטרה, שהתרוקנו כמעט כליל משוטריהן, ואפשרו במקביל פריסת כוחות גדולים באבטחת צירים ובפעילות אבטחה שוטפת.

מאז "מבצע שער" משולבים מתנדבי המשא"ז בכל מבצע, ומסייעים למשטרת-ישראל בהצבת מחסומים, בסיורים, בביצוע סריקות ובהחלפת שוטרים בתחנות, בכל מבצע המחייב אבטחה רחבת היקף (לוויות ממלכתיות, ביקורי א"חמים ובחירות).
תחילת שנות ה‎80- - שילוב המשא"ז בפעילות למניעת עבריינות
שנות ה‎80- הראשונות היוו התחלה של שינוי תפיסה במבנה המשמר האזרחי, באירגונו וביעדיו. בתכנית העבודה לשנת ‎79' - 80' צוינו הגברת שיתוף הפעולה עם המשטרה למניעת עבריינות ושילוב אנשי המשא"ז בפעילות משטרתית בלתי שיגרתית. בכל מרחב בעיר אחת לפחות, הוצע להתחיל בניסוי של ארגון קבוצות מתנדבים במסגרת "היחידות המיוחדות", אשר בנוסף לתפקידיהן בנושא בטחון הפנים, ישולבו גם במשימות שיטור ולחימה בעבריינות. בנוסף, הוחלט לעודד גם התנדבות בתחום הפיקוח על התנועה, בהכוונתה המקצועית של מחלקת התנועה במטה הארצי.
במקביל, הורחבו תחומי פעילותו של המשא"ז למישור החברתי קהילתי, ותרומה קהילתית התקבלה כחלק חשוב מהעשייה ההתנדבותית במסגרת המשמר האזרחי.
הקמת היחידה לקשרי קהילה משטרה (ילק"מ) - ‎1981
בעת הקמתה של היחידה לקשרי קהילה ומשטרה בשנת ‎1981 היא הוכפפה ללשכת המפכ"ל, אך לאחר שנתיים, הועברה למשא"ז, והשפיעה על אופיו של הארגון ועל יעדיו. יחידה זו ביצעה פרויקטים קהילתיים-משטרתיים שונים בתחום מניעת עבירות, ניידות שכונתיות, סימון רכוש, התקנת אמצעי מיגון, הדרכה וייעוץ לקשישים בשיתוף מלא של מתנדבי המשא"ז.
מהפכת "היחידות המיוחדות"
הקמתן של יחידות מתנדבים בתחומים הקשורים למניעת פשיעה ולתנועה החל עוד בסוף שנות ה‎70, באופן ספורדי במקומות שונים (מרחב ירושלים, מרחב שפלה, מרחב ירקון ומרחב דן). "היחידות המיוחדות" נקראו בתחילה "יחידות שיתוף פעולה". הקמתן נבעה בעיקר מרצונם של מתנדבים רבים לסייע למשטרה בתחומי פעילות ייחודיים - קהילתיים או לחלופין - מקצועיים משטרתיים, כגון בילוש, נוער, סיור ותנועה. התהליך לווה בחששות כבדים, הן מצד המערכת המקצועית המשטרתית והן מצד פיקוד המשא"ז. החשש המרכזי התמקד בעובדה, שאזרחים מתנדבים, הלבושים מדים "יוכנסו לנעלי שוטר", יופיעו בציבור כשוטרים לכל דבר יגרמו לבלבול בציבור ויפגעו בעבודת המשטרה. למרות החששות הכבדים נמשך תהליך זה והוא מתפתח מאוד גם בימים אלה. כיום, פועלות בהצלחה רבה יחידות רבות, חלקן במדים, בתחומים מגוונים: סיור, תנועה, צלפים, שיטור ימי, חילוץ נעדרים, צוללנים, מתורגמנים, יומנאים, זיהוי קורבנות אסון, בילוש, תיירות, עבריינות נוער, איכות סביבה, תחבורה ציבורית וטרקטורונים.
בתחילת שנות ה-‎80 ' החלה גם האבחנה בין משא"ז "קלאסי", העוסק בביצוע סיורי בט"ש רגליים או רכובים, בדרך-כלל בשכונות המגורים של המתנדבים לבין ה"יחידות המיוחדות", העוסקות בתחומים משטרתיים וקהילתיים.
המשא"ז גשר לקהילה - המלצות ועדת קופל - ‎15.11.82
ב-‎15.11.82 הוקמה ועדה ברשות פנחס קופל (שהתמנה ע"י שר הפנים דאז, ד"ר יוסף בורג), כדי לבדוק את מטרות המשא"ז ואת דרכי הפעלתו. חלק גדול מהמלצות ועדת קופל עסקו בהרחבת יעדי המשמר האזרחי - מהיעד המקורי - (לחימה בפח"ע) לסיוע למשטרת -ישראל בתפקידיה היעודיים במניעת הפשיעה ובעזרה לקהילה. בכך נתנו ההמלצות לגיטימציה לתהליכים, שהתקיימו כבר כשלוש שנים במקומות שונים ברחבי הארץ. בנוסף, קבעה הוועדה, כי היחידה לקשרי משטרה -קהילה, שהוקמה ב‎1981, תצורף למטה המשמר האזרחי, ותפעל מתוכו. זאת, מתוך ראיית המשא"ז כמכפיל כוח לקידום משטרה קהילתית. המהלך של הכפפת יחידה משטרתית למטה המשא"ז, במקביל להקמת היחידות המיוחדות, שחלק ממתנדביהן לובשים מדי משטרה, היוו את הצעדים הראשונים בתהליך שילובו המלא של המשא"ז בתוך המשטרה.
שילוב המשמר האזרחי במשטרת ישראל - ‎1986
בשנת ‎1985 הוצגה תכנית העבודה האסטרטגית למשטרה , "רשת ב' ", שנועדה לשנים ‎1986 - 1990. תכנית זו עסקה, בין היתר בהתייעלות פנימית, שביטויה המעשי היה איחוד מטות מג"ב ומשא"ז בתוך המשטרה ה"כחולה", במטרה לאייש תקנים במגזר המבצעי. מבחינת המשא"ז, תהליך האיחוד עם המשטרה הביא לביטול המפקדות העצמאיות, ולשילובן בתוך מערך הכוחות הטריטוריאלי של המשטרה. תהליך זה הושלם ב-1.2.86. לשילובו של המשא"ז במשטרה לא הייתה השלכה ישירה על פעילות המתנדבים. תהליך האיחוד לווה בהתנגדויות ובחששות כבדים, בעיקר לגבי אובדן השליטה על האמצעים המיועדים למתנדבים והעברתם למשטרה. כמו-כן, הועלה חשש לצמצום סמכויות אגף המשא"ז בתוך משטרת -ישראל, וכן במתן דגש על הקמת יחידות מיוחדות על חשבון המשא"ז הקלאסי. ב‎1987, היה המשא"ז פרוס ב‎83 רשויות, ומספר המתנדבים בו עמד על כ- ‎49,000. בדיעבד, ניתן לציין, כי למרות הקשיים שצוינו, האיחוד של המשא"ז עם המשטרה השביח את עבודת משטרת-ישראל ותרם לה רבות באבטחת אירועים גדולים בתפקוד שוטף בחגים ובשבתות, בתקופות הדורשות תגבורים רבים וביישומם של פרוייקטים קהילתיים שונים.

 

 
בשנות האינתיפאדה שוב עלה הצורך בהפניית משאבים משטרתיים רבים לטיפול בנושא בטחון הפנים. בשנים ‎1988 - 1989 חלה תפנית בשיטות הפעולה של הפלסטינים, בעיקר באזור ירושלים. הפרות הסדר שאירעו בשטחים, גלשו אל לב ליבה של עיר הבירה. השינוי חייב היערכות חדשה של המשטרה (מבצע "במחשבה תחילה"). מתנדבי המשא"ז התפרסו בשכונות הקרובות לשכונות הערביות ולשכונות במזרח העיר. המשמר האזרחי, בעיקר בירושלים, קיבל על עצמו את האחריות לתגבר (יחד עם השוטרים) את השכונות הנמצאות בקו התפר עם שכונות ערביות (אבו-טור, גילה, הרובע היהודי, פסגת זאב, נווה יעקב ורמות). במהלך ‎1989 הלכו וגברו אירועי האלימות, יידויי האבנים , דקירות הסכינים וזריקת בקבוקי התבערה (כ- ‎120 אירועים בשבוע). היערכות המשא"ז חייבה ניצול כוח אדם מתנדב בשכונות, בערים ובמגזר החקלאי לסיורים, לתצפיות, לאבטחה ולבדיקות אוטובוסים, ובמקביל גם כדי למלא בתחנות המשטרה מכל רחבי הארץ את מקום השוטרים שעסקו בתגבורים חוזרים ונשנים בירושלים. מקומו של המשא"ז הפך למרכזי ביותר בניהול שגרת חיים תקינה ככל האפשר בערים ובישובים. מתנדבים במדים החליפו שוטרי סיור, קציני משא"ז וקצינים מתנדבים, החליפו את הקצינים בתחנות. יכולתה של המשטרה להתמיד במבצע "במחשבה תחילה" נבעה מהיכולת למלא את השורות במתנדבים. מעורבות המתנדבים בפעילויות המשטרתיות איפשרה להעביר כוחות משטרתיים בעיקר לירושלים ולאזור ה"משולש", בתקופות שהיה צורך בכך, בלי להפקיר לחלוטין את שירותי המשטרה בכלל הערים.

תקנות המשמר האזרחי - 1989 

בחודש ינואר ‎1989 נכנסו לתוקפן תקנות המשטרה החדשות, ובהן "תקנות המשטרה - משמר אזרחי, סיוע לפעילות משטרה, התשמ"ט - ‎1989". זאת, בעקבות חקיקה בכנסת לתיקון פקודת המשטרה סעיף ‎49ב' לחוק בתוספת לס"ק (ב'). סעיף זה קבע, כי "המשטרה רשאית להסתייע במשמר האזרחי ... לשמירת בטחון הנפש והרכוש". כמו כן פירטו התקנות את התחומים, שבהם רשאית המשטרה להסתייע במשא"ז - סיור, תנועה, בילוש, שיטור ימי, תיירות, חילוץ נפגעים, פרשים, סיוע למערך החבלה וצלפים. עם חקיקת החוק ותיקון תקנות המשטרה, הפך המשא"ז לחלק בלתי נפרד ממשטרת -ישראל, ותחומי פעילותו הוגדרו בחוק, כולל ההכשרות הנדרשות, כתנאי להפעלה המקצועית של המתנדב.

המשמר האזרחי במלחמת המפרץ - 1991

יום לפני תחילת מבצע "סופה במדבר" ב-15.1.91, הוכנסו לכוננות משטרת-ישראל והמשמר האזרחי . עשרות טילים מסוג "סקאד" שוגרו לישראל מעירק.מתנדבי המשמר האזרחי, ובמיוחד מתנדבי היחידות המיוחדות, היו למרכיב חשוב וחיוני בשמירה על הסדר הציבורי. המתנדבים סייעו לאזרחים, ועזרו בסגירת אזורים ובפינוי נפגעים ברמת-גן (העיר שנפגעה יותר מכל עיר אחרת מטילים) כיתת כוננות מרכזית הופעלה מבסיס ההפעלה במרכז העיר. מתנדבים אלו סייעו מאוד למשטרה המקומית בעזרה לנפגעים ובהשלטת הסדר הציבורי במקום.

 

 

גיוס חרדים למשא"ז
המשמר האזרחי כארגון התנדבותי בטחוני שבו משולבות כל שדרות העם, כולל גם מתנדבים מהמגזר החרדי. קהילות כקהילת חסידי גור באשדוד וכן מספר שכונות בבני ברק ובירושלים הצטרפו למשא"ז. מתנדבי משא"ז משרתים גם במבוא ביתר, בקריית יערים ובמקומות נוספים. המתנדבים החרדים עוברים אימונים בנשק, ומאורגנים לשמירה בשעות הלילה באופן זהה למתנדבים במגזרים האחרים, ע"י מפקד בסיס ההפעלה באזור מגוריהם. בבני -ברק מאבטחים מתנדבי המשמר האזרחי בתי -כנסת, עצרות המוניות, חתונות ואירועים בחצרות של אדמו"רים ובישיבות. בעיר פועל צוות מיוחד של מתנדבי משא"ז לאיתור נעדרים.
היחידות לזיהוי קורבנות אסון (זק"א)
יחידות אלה עוסקות באיסוף חלקי גופות וזיהוי גופות בעת פיגוע, בעת אסון המוני ובעת תאונות -דרכים. ביחידות אלו משרתים גברים נשואים חרדים ודתיים. הן כפופות מקצועית למחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) וארגונית למשמר האזרחי. כיום קיימות שש יחידות זק"א בכל מחוזות המשטרה . פעילותן החלה בשנת ‎1989 בעקבות הפיגוע בקו האוטובוס ‎405, בו דרדר מחבל אוטובוס לתהום באזור קריית יערים. עבודתם באירוע זה התבצעה במסגרת ארגון "חסד של אמת", העוסק בזיהוי נפטרים עפ"י ההלכה.

משמר אזרחי בשטחי יהודה ושומרון

הקמת המשמר האזרחי בשטחי יהודה ושומרון הייתה תהליך ארוך, ולוותה בוויכוח ציבורי נוקב, בין מחייבי הכנסת המשא"ז לשטחים אלה לבין אלו ששללו רעיון זה. מאז תחילת האינתיפאדה הוגשו בקשות חוזרות ונשנות של מתיישבי יהודה ושומרון להקים משא"ז בישובי השטחים. שר הביטחון דאז, משה ארנס, החליט בחודש יוני ‎1990, שיוקמו בשלב ראשון משרדי משמר אזרחי באריאל ובקריית ארבע, ובהמשך גם בישובים נוספים. בשנים שבין ‎93' - 94' הונחה התשתית להקמת בסיסי משא"ז בשאר הישובים היהודיים ביהודה ובשומרון. התהליך היה ארוך, וחייב את אישורו של אלוף הפיקוד לגבי כל ישוב וישוב בנפרד.

כמו כן, הוצא צו מיוחד של אלוף הפקוד, 
ובו צויין, שמתנדבי משא"ז בשטחים יפעלו אך ורק לצד שוטרים ולא באופן עצמאי. עוד הוחלט, כי באזור זה יגויסו למשא"ז מתנדבים ליחידות המיוחדות בלבד, ובמכסות מוגבלות בהתאם למספר השוטרים ולאמצעים שבאזור. מאז ‎1991 פועלים המתנדבים ביהודה ובשומרון ביעילות רבה , והם מהווים מכפיל כוח רב-ערך לתחנות המשטרה באזור.

גיוס בני-מיעוטים למשמר האזרחי
מאז הקמת המשמר האזרחי ב‎1974- משרתים בני מיעוטים בבסיסי המשמר האזרחי בערים המעורבות במסגרת משא"ז אבטחה. ב‎1992- הוחל בגיוס מתנדבים מהמגזר הבדואי, הדרוזי והצ'רקסי, אשר שירתו בצה"ל ל "יחידות המיוחדות" של משא"ז. ב‎2.5.95- חתם השר לבטחון הפנים, משה שחל, על אישורים להקמת בסיסי משמר אזרחי בטירה ובקלנסואה ב"משולש". אלו היו הישובים המוסלמים הראשונים, שבהם הוקמו בסיסי משא"ז. ההחלטה להקימם נבעה מפניית פרנסי ישובים אלו למשטרה, לאחר עלייה בפשיעה ובתאונות הדרכים. ההחלטה התקבלה לאחר התלבטויות בקרב הפיקוד המשטרתי, בשל חלוקת נשק למתנדבים. עם קבלת ההחלטה והצלחת יישומה בפועל , הולכת ומתחזקת המגמה לפתיחת בסיסי משא"ז נוספים בישובים הערביים, וכן להקמת מרכזי שיטור קהילתיים הפועלים במשותף עמם.
עיטור ההתנדבות - ‎1998
ב‎3.11.98- אושר לראשונה ע"י ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, עיטור ההתנדבות למתנדבים במשמר האזרחי. בטקס העיטורים של שנת התשנ"ט (דצמבר ‎98') העניקה משטרת-ישראל לראשונה את עיטור ההתנדבות לשני מתנדבים במשמר האזרחי, לצד העיטורים המוענקים מידי שנה לשוטרי הקבע. בהחלטת ועדת השרים נקבע, כי מתנדב יקבל עיטור אם בתרומתו הוכיח "...תרומה בלתי רגילה להשגת יעד מיעדיי המשמר האזרחי, במעשה בודד או בגילויי התמדה או דבקות מופתית במטרה". 

 
 

 
ב-‎1.1.99 הוקם במטה הארצי אגף קהילה ומשמר אזרחי. אגף זה איחד את היחידה לשיטור קהילתי עם אגף המשמר האזרחי. היחידה לשיטור קהילתי הוקמה בינואר ‎1995, והוכפפה ישירות ללשכת מפכ"ל. יחידה זו עסקה בפיתוחם של דפוסי פעילות המשותפים למשטרה ולקהילה (רשויות מקומיות, ארגונים קהילתיים, בתי-ספר, מתנס"ים) במאבק בפשיעה. פיתוח והרחבה של דפוסי פעילות אלו התקיימו במסגרת החלטה אסטרטגית של משטרת- ישראל לאמץ ולהרחיב דפוסים נוספים של משטרה קהילתית.
בתקופת הקמת האגף היו כ-‎50.000 מתנדבים (כ‎14.000- מהם פעלו במסגרת היחידות המיוחדות).
אגף הקהילה והמשא"ז פיתח פרויקטים קהילתיים ייחודים כקורסים להתגוננות נשים בשיתוף נעמ"ת וכמחנות קיץ לנוער "נאמן משטרה" (יחד עם מחלקות עירוניות לקידום נוער) כמו כן הורחב פרוייקט "בית ספר בטוח" ונוספו בתי-ספר תיכוניים שבהם פועלת מגמת קרימינולוגיה ומשטרה.
דגש רב מושם במסגרת פעילות האגף על פיתוח שירותי משטרה וגיוס מתנדבים במגזר הערבי. (מצבת המתנדבים במגזר זה עלתה מ כ-‎350 איש ב-‎1998 ל-‎1862 בשנת ‎1999). כמו כן, הושקעו מאמצים רבים בהכשרות ובפיתוח תורה כתובה בנושא הטמעת הגישה השירותית בקרב שוטרים.